הפאב של ג'קי

 הוא מגיע כל יום שלישי באותה השעה לפאב של ג'קי. יושב על הבר לבדו, לבוש במעיל עור ומכנסי ג'ינס כמו קלישאה משנות השמונים. הוא תמיד מזמין חצי גינס, שותה בלגימות ארוכות ותוך עשרים דקות הוא כבר בחוץ. הפעם החלטתי שהוא לא יגמור בחוץ. הפעם הוא יגמור במקום אחר לגמרי. אני ניגשת אליו ומתיישבת לידו –  מתעלמת ממנו באופן כל-כך מופגן עד שהוא מתחיל לזוז באי נוחות על הכיסא.

הסיפורים האלה עושים לך את זה? רוצה להפוך את הפנטזיה למציאות? הרשמה לאתר אשלי מדיסון >>

"גינס בבקשה", אני אומרת לברמן.

הוא היה באמצע אחת הלגימות הארוכות שלו. כששמע את שם הבירה– כמעט נחנק.

"וואוו", הוא פלט. "בחורה שמזמינה גינס?!"

"כן. למה אתה מופתע?"

"פשוט…" הוא מגמגם. אני אוהבת אותם חסרי בטחון. מבולבלים. "פשוט….אני לא מכיר בחורות ששותות גינס".

"אני אוהבת את הגינס שלי יציבה וחזקה –  אתה יודע מה אני הכי אוהבת בבירה? את מגע הקצף על שפתי".

הוא שוב נע באי נוחות על הכיסא, כמעט מסמיק. גבר כל-כך רחב וחסון והינה, הוא נבוך כמו ילד.

"אני גרה שני רחובות מכאן," נעצתי מבט לתוך עיניו. "מה אתה אומר שנוותר על הבולשיט ונעלה אלי לדירה?"

תוך דקה היינו כבר אצלי. הוא לא הצליח להתאפק. איך שהדלת נפתחה, הגב שלי היה צמוד  לקיר בסלון, לשונו אימה לרדת במורד גרוני. הוא הוריד את מעיל העור וזרק אותו על הרצפה. אחר כך הוריד את החולצה, המכנסיים ואת תחתוני הבוקסר. כף ידו השמאלית תפסה את הפלח השמאלי של התחת שלי. אצבעות כף ידו הימנית טיפסו כמו עכביש על הירך הפנימית עד ש-

צמרמורת החלה להתפשט על עמוד השדרה שלי. כמו אלפי רגלי נמלים, היא הגיע לבסיס הגולגולת.

"תקרע את השמלה", אני אומרת לו. "עכשיו!"
כמו ילד טוב וממושמע, הוא עשה זאת. רגע לאחר מכן הוא מרים אותי ומצמיד את גבי שוב לקיר, חודר אלי בתנועות איטיות כמו גלים שמחליקים על החוף, כמו הלגימות הארוכות מכוס הבירה. אני כורכת את רגלי סביב מותניו ונושכת את כתפו, הוא מתחיל להגביר את התנועות ואז מגיע הרגע האהוב עלי, הרגע בוא הוא מרגיש בשליטה מוחלטת ואני לוקחת אותה ממנו. אני משחררת את רגל אחת מגופו ודוחקת את עצמי מהקיר.

"למטה!". אני פוקדת. "ארצה!"

הוא מסתכל בחלקיק שניה של אי הבנה, ורגע לאחר מכן גבו כבר נצמד לשטיח. עכשיו תורי לעלות ולרדת בתנועות ארוכות. אני נועצת מבט חד בעיניו, ונותנת לשערי הארוך להחליק על חזהו.

יורדת ועולה, יורדת ועולה ואז מסתובבת. לא מגיע לו לראות יותר את עיניי. הוא מסתכל על גבי. עכשיו הוא רואה רק אותו את שערי השחור מחליק עליו.

הוא מתחיל לגנוח. הוא קרוב לסוף, ואז אני מסובבת אליו את ראשי ואומרת לו: "אני קובעת מתי אתה גומר ואיפה. ברור?"

הוא מהנהן לחיוב. לא מעז להוציא צליל. ואז אני מורידה את הקצב שוב לתנועות ארוכות, כמו לגימות הבירה שלו. "ככה אתה אוהב, נכון?"

"כן…" הוא אומר כמעט בלחש. ואז אני שוב לוקחת את זה ממנו ומגבירה את התנועות פעם אחת ואז פעם נוספת והוא שוב קרוב לסוף ואז אני מפסיקה.

"לא עכשיו!" אני אומרת ואז מסתובבת שוב ומושכת אותו אלי. אני יושבת עליו. שנינו מביטים לשני לתוך העיניים, הוא משותק מתשוקה. הוא לא מחייך וגם אני לא מחייכת. עכשיו תורו לנוע. הוא הבין את זה. הגבר של ימי שלישי מהפאב של ג'קי אצלי בסלון. ידעתי שהוא לא יגמור בחוץ. אצלי הם אף פעם לא גומרים בחוץ.

תגובות מהפייסבוק

תגובות